שליח הציבור: על רון תאל

ראשי תרבות מוזיקה שליח הציבור: על רון תאל שבע שנים אחרי שקיבל טלפון מפתיע מאקסל רוז ששינה לחלוטין את חייו, מוצא את עצמו רון תאל בפני עוד שיא רגשי. הגיטריסט היהודי של גאנז אנד רוזס מגיע בקרוב לישראל כדי לעשות כבוד ללהקת הרוק סאלם, שחוגגת השקה מחודשת לאלבומה המיתולוגי "קדיש". בראיון בלעדי הוא משחזר את הלילות המטורפים על הבמה ומתחבר לשורשים של המשפחה שנספתה בשואה

MAY 1, 2011 אייל לוי


שם המשפחה המלא הוא בלומנטל, לפני כן היה סיגלוביץ' וידבוב. רצו משהו יותר גרמני, אז סבי וסבתי שינו את הזהות כדי שיוכלו לברוח מפולין ולהגיע לארצות הברית. אחת האחיות שלהם נסעה לדרום אמריקה והשאר נעלמו. אני תמיד חושב על השואה בחגים. בפסח, למשל, היינו יכולים לשבת מסביב לאותו שולחן 40 איש, הדורות החדשים והשרידים מפעם, ובמקום זה אנחנו רק חמישה". (רון תאל, הגיטריסט של להקת הרוק "גאנס אנד רוזס)

ישי שוורץ מריץ כבר שנים את לייבל הרוק הכבד הישראלי "רייבן מיוזיק". מפיק אלבומים, מארגן הופעות. לוקח את המשימה שלו מאוד ברצינות, למרות שלהתעשר יהיה לו כנראה קשה מאוד מהשוליים. לפני 17 שנה יצא אלבומה של להקת "סאלם" הישראלית, "קדיש", העוסק בשואה. הרבה רעש היה אז סביבו. ח"כ דב שילנסקי המנוח לא הבין איך בחורים במעילי עור וניטים יכולים לשיר על נושא כל כך רגיש ואילו ח"כ שבח וייס דווקא חשב אחרת, אמר שמדובר בעוד כלי להעביר את המסר.

בז'אנר הכבד זה נחשב לאלבום קאלט מצליח ולאחר מספר שנים נעלמו עותקיו מהמדפים. להיט במזרח אירופה. שוורץ עבד במשך שנים על מנהיג הלהקה, זאב טננבוים , כדי שיסכים להוצאה מחודשת, לאחרונה טננבוים נתן את האוקיי. המפיק החרוץ אמר שהוא הולך בגדול לכבוד האירוע הח- גיגי. הופעת השקה מיוחדת ואלבום עליו ימליצו מיטב להקות הז'אנר. כבונוס, ינסה את הבלתי אפשרי. ברכות מאמנים יהודים מובילים מעולם הרוק הכבד. היום קל מאוד לשלוח מסר דרך הפייסבוק. אז נכון שהקליברים בדרך כלל לא עונים, זו יותר ירייה באפלה.

שוורץ נדהם כשרון תאל ענה. לא סתם אחד. מדובר בגיטריסט של גאנז אנד רוזס, מלהקות הרוק הגדולות שקמו. האיש שמלווה את אקסל רוז האגדי, מוכר מיליוני עותקים ומופיע מול מאות אלפים. שוורץ שלח לו את החומר החם מהאלבום של סאלם והגיטריסט שלח תגובה נלהבת. אחלה שירים, דיווח מארצות הברית. נוגע בול ביהדות שלו.

גלגלי השיניים במוחו של שוורץ החלו להסתובב. הוא נזכר בהופעה המתוכננת ללהקה ב-6 במאי בתל אביב. "אחרי כמה התכתבויות אמרתי, 'בוא נציע משהו מטורף'", סיפר שוורץ. "שיבוא לנגן איתנו כמה שירים בהופעה. אז התחיל ויכוח בין שני צדדים במוח. צד אחד אמר 'בחייך, הגיטריסט של גאנז יבוא לישראל? לא ייתנו לו, ירצה הרבה כסף'. מצד שני, מנגנון של מפיק זה לקחת פרויקטים כאלה. אמרתי שאני אפרוט על הפן האישי. כתבתי הזמנה, הסברתי שזו מצווה. אמנם אין כסף להציע, אבל אידאולוגית, חברית. אף פעם הוא הרי לא ביקר כאן. רון זרם איתנו מהרגע הראשון".

תאל , שידוע בעולם הרוק בכינויו "באמבלפוט", מתגורר בניו ג'רזי. "יש כאן ערך רוחני", הוא אומר. "משהו שממש רציתי להיות חלק ממנו. כשהם שאלו, לא היססתי. אף פעם לא הייתי בישראל ואני מוצא שלכל אחד יש דעה על מה שקורה אצלכם בלי שביקר. לי יש ראש פתוח וכיהודי אני בא למקום שבו אני באמת מרגיש שייך".

למה לא הגעת להופעות עם גאנז אנד רוזס?
 "היו דיבורים על דצמבר, כשהיינו בסביבה, באבו דאבי. אבל צריך לזכור שאנחנו תלויים בהנהלה ובמנהלי הופעות ובמפיקים ובהסעות של ציוד. אמרו לנו 'ניסינו, זה מה שיש'. נדפקנו . אני מאוכזב בדיוק כמו המעריצים. דיברתי על לנגן בישראל כבר שנים. אפילו אמרתי לחברים, 'נלך גם לעיראק ואפגניסטן להופיע בפני החיילים. הם בגיהנום, אז אולי נשאיר להם איזה זיכרון מתוק".

מתעניין בפוליטיקה?
 "משתדל שלא. הפוליטיקה האישית שלי היא שאם אתה רוצה שהעולם יהיה יותר טוב, תשפר את שלך. תתחיל עם הסביבה. תהיה חיובי, יצרני, בעל ערכים. אני לא יכול לשנות את המצב הפוליטי, הדבר היחידי זה העולם שלי". גטי אימג'ס ירייה באפלה. רון תאל ואקסל רוז גטי אימג'ס רון סלאש תאל


ירייה באפלה. רון תאל ואקסל רוז גטי אימג'ס  

רון סלאש תאל

תאל הצטרף רשמית לגאנז אנד רוזס ב-2006, למרות שהוא היה במגעים איתם שנתיים לפני כן. מדובר בלהקה מורכבת במיוחד בגלל המנהיג והמייסד, אקסל רוז. בשיאה, סוף שנות השמונים ותחילת התשעים, גאנז מכרה יותר ממאה מיליון עותקים, מילאה אצטדיונים. יצרה היסטריה מטורפת. רוז נחשב, בכל הבחירות הרשמיות, לאחד הסולנים הגדולים בכל הזמנים כשסלאש, הגיטריסט המיתולוגי, נותן גב רחב מאחור.

"הייתי מעריץ", משחזר תאל. "אני זוכר שהם יצאו ב-1987 וראיתי קליפ בשלוש לפנות בוקר, באם-טי-וי. התספורות המשונות תפסו את העין. זה היה השיר 'ברוך הבא לג'ונגל' ואמרתי לעצמי 'מגניב'. שמעתי שם קצת פאנק, רוקנרול, הרבה כסאח. צלצלתי למחרת לחבר והוא מיד שאל 'ראית?'".

רק שכמו בלא מעט הרכבי רוק מצליחים, התגלעו חילוקי דעות בין החברים. אט אט הם החלו לנטוש את הסירה, וב-1997 רוז נשאר לבדו, עם ערימה של תביעות מחבריו על שימוש בזכויות וחלוקת רווחים. במשך תקופה ארוכה הוא הסתגר בביתו שבמאליבו. יצא לו שם של הווארד יוז - גרסת הרוק. הרבה שמועות רצו לגבי מצבו הנפשי המעורער, היו דיבורים על שלל ההתמכרויות. מיליונים חיכו למוצא פיו של מי שבשנות התשעים עשה מהפיכה וחדר עמוק לתוך המיינסטרים.

יום בהיר אחד, ב-2004, קיבל תאל מייל מחברו הטוב, ג'ו סטריאני, שנחשב לגיטריסט על. סטריאני הודיע לרון שהוא המליץ עליו לגאנז אנד רוזס, שחיפשו בנרות גיטרה חזקה. "כמו כולם, לא ידעתי בכלל מה הלהקה עושה באותו שלב, אם היא עובדת", מספר תאל. "זה לא משהו שהפיל אותי מהכיסא. עניתי לג'ו שאין בעיות. שיתקשרו ונעשה איזה ג'אם יחד. עברו כמה שעות ואקסל רוז היה על הקו".

תאל היה אז בן 36. גיטריסט מוערך מאוד בין גיטריסטים, שהוציא מספר אלבומי סולו, אבל אף פעם לא עשה את הקפיצה הגדולה. תמיד היה ליד ועבד קשה לפרנסתו. פעם כתב על סיבוב הופעות שערך שנתיים לפני הטלפון מאקסל. "חלקנו חדרים במלון לפעמים בלי חימום, או מים חמים. לעתים בלי שינה, כי היינו צריכים לנסוע עשר שעות להופעה שלמחרת. כשאחד התעטש בתוך הוואן, תוך שעות כולנו חלינו בשפעת. הופענו במועדונים עמוסי עשן ובסוף החודש הגענו הביתה עם 300 דולר בכיס".

כששוחחנו על אותם ימים הוא צחק. "אם אתה מדבר על כסף, אז כן, אף פעם לא הייתי הצלחה גדולה. אני יודע שהצלחה תמיד נמדדת בחשבון הבנק, תהילה וכמה אנשים מכירים את העבודות שלך. אבל תאמין לי, ראיתי הרבה גאונים שלא היה להם גרוש על התחת. עשו כסף בהופעות ובאלבומים והכל נעלם כשגזרו עליהם קופון. כסף עובר דרכך בעולם בזה, אבל אתה לא מצליח לשמור עליו, ולכן מה שחשוב זו המוזיקה שאתה משאיר מאחוריך".

היו ימים שחשבת לעזוב?
"כל אחד עובר את זה. תמיד אתה שואל את עצמך אם אתה עושה את הדבר הנכון ואם אתה מאושר והעתיד יציב. יש ימים שאתה עובד כמו חמור ושום דבר לא נכנס כתמורה. ימים שאתה אומר לעצמך, 'אולי הייתי צריך להישאר מחלק עיתונים'. היו אנשים ששאלו, 'אם תרוויח מיליון דולר בשנה ותקבל את כל מה שאתה רוצה, האם הדרך תהיה שווה?'. אני עדיין אגיד שלא. זה היה עד כדי כך קשה. עשיתי עבודה של עשרה אנשים, אבל כשילד שמשאיר הודעה בפייסבוק, מספר שהוא אוהב את השירים, זה פתאום משנה את כל התמונה".

לקח לאקסל עוד שנתיים, אחרי השיחות הראשוניות עם רון, בכדי לספר שיוצאים לדרך. זמן שבישל את האלבום "צ'ייניז דמוקרסי" על אש קטנה. בסוף הביא את תאל בכדי שיעשה שפצורים, יקליט כמה סולואים ויצטרף רשמית.

"נפגשנו בניו יורק, ביצענו כמה שירים ביחד ואז אמרתי להם 'סבבה, בואו ניפגש גם מחר'", הוא מספר על הקליק. "שבע חזרות ויצאנו לשנה של הופעות.? הקהל חיכה לשובה של הלהקה. אולמות מפוצצים, איצטדיונים. רוז אמנם העלה קצת במשקל, איבד מהמראה היפיופי, אבל עדיין זה היה הקול החזק שעשה את ההבדל.

"שנה לפני ניגנתי מול מאה אנשים ופתאום אני מול 150 אלף איש. אמרתי לעצמי שאני אעשה בדיוק אותם דברים גם אם, למשל, היו שני אנשים בקהל", תאל צוחק. "הרי הרגליים שלי על במה והגיטרה היא אותה גיטרה. נכון, היה הבדל קטן. במקום לראות את הקיר בסוף האולם, ראיתי אופק שכולו ראשים, אבל חוץ מזה? כלום".

לא מפחיד?
"אתה לא חושב יותר מדי. אתה נותן להכל לזרום ומה שיקרה, יקרה. גם אם הדבר הגרוע ביותר, זה לא סוף העולם".

איך הנסיעות בין הארצות במסע הופעות, חודשים מחוץ לבית?
"קשה. כשאתה מסיים סיבוב הופעות כל החיים שלך משתנים. אתה הרי חי עם מזוודה במלון, כל יום בעיר אחרת. בבוקר בא המנהל, דופק על הדלת בכדי לספר מה הלו?ז ואז כשחוזרים הביתה, אתה פתאום צריך להחליט מה לעשות בזמן הפנוי. שוטף כלים, מוריד את הפח, מנקה את הקקי של החתולים. שולט בחיים וזה משונה. קרה לי כבר שעברתי עם המכונית ליד הבית ורק אחרי כמה מאות מטרים נזכרתי שפה אני גר".

תאל גילה במשך אותם חודשים איך נראים החיים עם אקסל. סיבוב ההופעות הוכיח שהסולן הכריזמטי נשאר טיפוס לא קל לעיכול. ביוני 2006 כשהם הובילו את פסטיבל הענק "דאונלואד", באנגליה , רוז התלונן על איכות הסאונד, זרק את המיקרופון, החליק על הבמה עם מגפיו וירד כשהוא משאיר את רון לנגן אינסטרומנטלית את הלהיט הגדול "אל תבכי".

חודש אחרי, הסולן נטש את הבמה כשזרקו עליו מטבע. בספטמבר 2010 הגיע להופעה בדבלין באיחור של שעה וחצי. הקהל קידם אותו בבוז, זרק בקבוקים. רוז הודיע שאם עוד בקבוק אחד ייזרק, הוא הולך. אכן הלך וחזר אחרי שעה של שכנועים. איש קשה מאוד.

"אנחנו מנגנים כמו שאנחנו יודעים וזו לא דיקטטורה", תאל מבהיר. "אבל אנחנו גם מבינים שההחלטות של אקסל הן הסופיות. הוא התחיל את הלהקה לפני 25 שנה וזה הבייבי שלו. להסתובב איתם חמש שנים ולהגיד שזה שלי, זה לא יהיה הגיוני".

אקסל טיפוס מיוחד.
"שמעתי עליו הרבה דברים לפני שניגנתי איתם, אבל אתה לא יכול לשפוט מישהו עד שלא פגשת אותו וביליתם יחד. היו לנו זמנים כייפיים, נהנינו בשיחות ולעשות מוזיקה, ויש דברים טובים וגם רעים. אף אחד לא מלאך, כולל אני. אז בשוודיה יצאנו למועדון ואחרי זה עברנו במלון, ופתאום הוא נכנס לכלא, כי הוא נשך את המאבטח ברגל. זה אולי לא נורמלי לשאר העולם, אבל זה נורמלי לעולם של הלהקה. יש הרבה דברים פרועים שקורים אצלנו, אבל מתגלגלים עם זה. אתה צריך להסתכל על זה כעל רכבת הרים שאי אפשר לרדת ממנה. אז שמים ידיים באוויר וצועקים 'וואווו'".

רוז טען אז שהגיב כך רק כי המאבטח עשה לו ולעוזרת האישית שלו חיים קשים. הוא נכנס למעצר לכמה שעות,הודה באשמה,שילם 6,000 דולר קנס והמשיך בחייו. "אני מעריך שהחיים שלי הם משהו באמצע,? אומר רון. "במשך היום אני שואב אבק ובלילה הולך למסיבות מטורפות במנהטן. אלה חיים מלאים שיש בהם הכל ואם לא הייתי עושה משהו, הוא היה חסר לי. אם זה היה רק לנגן בגדול עם גאנז, הייתי מתגעגע לאינטימיות של הסביבה. אם הייתי מנגן עם חבר?ה, בבאר קטן, הייתה חסרה לי הבמה הגדולה. החיים מאזנים אחד את השני".

מנסים לעשות השוואות בינך לבין סלאש?
"סלאש הוא חלק חשוב בלהקה, אבל הוא כבר איננו 15 שנה ומאז היו הרבה גיטריסטים. גם היום אני מרגיש שיש מחיצה בינינו. אני לא מחליף ישיר. אני ושאר הגיטריסטים מתחלקים בסולואים. יש ללהקה הזו היסטוריה ואני מעריך את כל מה שהיה לפני וגרם להצלחה. בסוף הערב המטרה היא רק לתת לאנשים הופעה טובה".

חוק היהודי הטוב

תאל נחשב לילד הטוב של ההרכב. הוא מודה שעד לאחרונה לא נגע באלכוהול, שלא לדבר על סמים. לא קשור לשיער הארוך ולחיים הפרועים. "אפילו לא שלוק מבירה", הוא מדגיש. "אני זה שסוחב את החבר'ה לחדר בסוף הערב, אבל חייבים להודות שבקיץ האחרון התחלתי לשתות קצת בדרכים. זה הפך אותי ליותר עליז. המשקה האהוב עליי הוא יגרמייסטר. טיפה ואני בן אדם מאושר".

מה קרה שהתקלקלת?
"מצאתי שחלק מהדברים שמאכזבים אותי יכולים להשתנות אחרי כוסית. הרי אף פעם לא כל העניינים מתנהלים כמו שאתה רוצה. הלהקה היא מנגנון של שישים איש, שנוסעים יחד ויוצרים מכונה משומנת אז יש אלמנטים בהופעה שמרגיזים. קצת יגרמייסטר ואני מסודר".

אתה מבין למה כוכבי רוק צריכים חיזוקים כאלה?
"החיים כל כך אינטנסיביים. השיאים גבוהים והשפל כל כך נמוך שאתה צריך משהו שיאזן. יוריד את האינטנסיביות. אנשים מציעים לך את זה משמאל ומימין, כי הם רוצים לחגוג: 'היי, אם אתה צריך משהו, רק תגיד. בוא לחדר שלי, יש כמויות של קוקאין או מריחואנה מצוינת. בוא נשתה כל הערב'. אני מספיק מבוגר ושקול בשביל לדעת להגיד לא. אם הייתי צעיר ב-20 שנה , כנראה הייתי בבעיה".

אכן , תאל הוא איש די מיושב. הוא נשוי לג'ניפר, וטרינרית במקצועה, כבר 15 שנה. לאחרונה חזר ללמד גיטרה דרך הסקייפ, דברים שעשה בעבר. יש לו אולפן הקלטות והמטרה הבאה שלו היא להפיק להקות צעירות. "זה הדרייב", הוא אומר. "הזמן שלי פה מוגבל. אני צריך להביא כמה שיותר מוזיקה לעולם לפני שאני אלך ויש לי יותר תשוקה מאשר שעות ביממה".

מה זה לנגן בגיטרה?
"ישועה. גיטרה היא כמו כל כלי נגינה אחר. אתה צריך לפתח את הטכניקה שלך, אבל כשמגיע הזמן לנגן תשכח הכל ותלך עם האהבה והרגש. הטכניקה היא רק דבר משני שהמוח מפקח עליו מאחורי הקלעים. מוזיקה היא זרימה, לא שליטה".

מה האמא היהודייה אמרה כשהתחלת לנגן?
"ההורים שלי לא חשבו שמוזיקה תהפוך למקצוע. עברתי את מה שכל מוזיקאי עובר כשהוא נער ואומרים לו 'אתה צריך תוכנית חלופית למקרה שתיכשל'. אתה מכיר את הריבים האלה, שהופכים מהר מאוד לצעקות סטייל 'אתם לא מאמינים בי', וזה רק גורם לך להתאמץ יותר".

תאל נולד בברוקלין, ניו יורק, ב-1969. "זה היה בין בית אמריקאי ליהודי", הוא מספר. "סבא וסבתא שלי היו אורתודוקסים ובפסח עדיין חוגגים את הסדר. כן, למרות שאני בן 41, אני קורא את הקושיות. השורשים האלה תמיד היו איתי. הלכתי לבית ספר יהודי. הייתה לי בר מצווה, ואם מתעקשים אני יכול לקרוא עברית, אבל מאוד לאט".

שום רמז למוזיקה לא היה בשנותיו הראשונות. להיפך, היו סממנים רציניים של ראש יהודי קלאסי. בגיל שנתיים הוא ידע לאיית, בגיל חמש קרא אנציקלופדיות ובכדי להדהים את הדודים דקלם את שמות הנשיאים של ארה?ב ועובדות על חייהם. בגיל עשר קרא 3,000 עמודים של היסטוריית העולם וכתב תקציר בן 300 עמודים. מצד שני, בגיל 16 הוא נפלט מבית הספר כי חשבו שם שהמוזיקה גרמה לו להיות פריק לא רצוי.

"ההופעה הראשונה שראיתי בחיי הייתה של קיס במדיסון סקוור גארדן", הוא מספר. "לנגן שם, עם גאנז אנד רוזס, זו הייתה החותמת שהצלחתי. משהו שניסיתי לעשות במשך שלושים שנה. הרי כל ניו יורקי שחולם על להקה מדמיין שהיא שתגיע לשם וכשעליתי על הבמה הייתה הרגשה של אבן דרך. כמו לטפס על הר ולהגיע לנקודה שתמיד רצית. עד היום כשאני מנגן סולו גיטרה אני עושה חידוש של אייס פרלי, מקיס, שהוקלט שם".

אתה יודע שג'ין סימונס, מקיס, הוא בעצם חיים ויץ, יליד טירת הכרמל?
"בטח, ואם אני אראה אותו ברחוב, אני אגיד לו בעברית 'שלום עליכם, חיים'".

Posted at: http://www.nrg.co.il/online/47/ART2/235/643.html?hp=47&cat=309